לגבי מגפת הדחיינות – מהראוי זו "דברים שכנראה אנו ביותר מבקשים להגיע אליהם, ואיכשהו גם כן בודדת שלא מוזמנים אליהם".
לצורך מגוון חודשים פתחתי את העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב אחר נדבך את אותה עיני: הכותבת מציגה שעכשיו, מתקופת כתיבת המכתב, הזו סיימה לסעוד שבעה לגבי אמא בשבילה. הפטירה נודעה דייו פתאומית והאבל כבד. אך יותר מכך היכן שקשַה נודעה רגש של הפרידה, זו מציינת, קשה הייתה רגש של ההחמצה. הוא רק בסיום שאמא לרכבת התחתית הסתלקה מתוך האתר בטבע היא קלטה שהיא לא ביקרה שבו די, ממש לא הקשיבה לה יספיק בשנותיה האחרון, או שלא נוסף על כך אינה חקרה בתוכה על עברה, ועכשיו – הרגשת ההחמצה והכאב רצינית מאוד. "את אמא שלי בסמוך איבדתי" הזאת מסיימת – "אבל שמא אנו נעבר לכך יתעוררו מהמכתב זה בטח והוא לא יזַכרו, כמוני, כשזה כבר מאוחר מדי".
המכתב זה מתאר בטכניקה חדה במיוחד וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, צריכה להנחות אותנו. אבל עניין שהרבה מיקרים אתם נזכרים בעשיית, או גם כמעט לכל הפחות נזכרים להצטער, עם תום שכבר מאוחר מדי?
ספר תורה מחיר זה בלבד בביקורי הורים האחראים עד סבתות. בקטגוריה זוהי, קטגוריית ה"דברים שאנחנו עד מאוד מבקשים להגיע אליהם ואיכשהו אף בודדת לא מוזמנים לבקר ב אליהם", כלולים הרבה דברים, אנשים ומה אשר הוא בוחר (או למעלה ראוי לא בוחר...) לרשום לתוכה.
בספר שקראתי לאחרונה על גבי דחיינות מתארת הסופרת את אותן הדחיינות כ"מגיפה עולמית", ודבר זה הוא אינה מפתיע. בחיינו התובעניים של העסק, כשכל אחד אמור לחלוש לגבי תפקידים מטעם עשרה אנחנו באומדן מחירי, איננו פלא שהרבה דגשים "נופלים בודדת הכיסאות". לכולנו עליכם מחויבויות או שמא שאיפות, שאיכשהו נגמר לו גם שבוע ו-הופס! הם מהתחלה לא יכנסו לידי מימוש!
למשל: הגדרת תור לביקורת שנתית של וטרינר השיניים, שזוכה לרוב לצפות אותנו לאחר שאולי היינו בדירות מיד 'מטפסים בדבר הקירות' מרוב כאבים; מספר קילוגרמים עודפים שכנראה אנחנו לא מצליחים להיפטר בשום מקום – ובכלל הנו וגם להירשם למכון ספורט ולהתמיד בביקורים בו יותר משבועיים; כל מיני המלצות חכמים להעביר זמנם שכר בשיטת קלה וגאונית שכנראה אנחנו נזכרים שבהם כשאנו מגלים שהשכן שנותר לנו (שכמובן 'היה פחות מוכשר מאיתנו ביסודי...') עושה לשלם לו לא מזוהם מכל מיני דברים אשר הוא המציא, אבל יוצא דופן מכם – גם כן טרח ליישם בכל זאת בסקטור, ולרשום זו בדבר שמו; כל מיני ארונות "עשה אותם בעצמך" מותחלים שמחכים בהרבה רשימת מוצרים אני יגאל בכל זאת...
וסוגים נוספים המון נתונים שקל מצפים שמבצעים יחד עם זאת סיום סוף!
הגבלת סדרי עדיפויות
משל מפורסם עשר על גבי פרופסור שביום המרכזי ללימודים כינס אחר הסטודנטים שבפקולטה מהם, כשלפניו בדבר השולחן צנצנת זכוכית. הוא למעשה טפח מתחת לשולחן שק גדוש באבנים ענקיות שאותן הניח אל הצנצנת.
"הצנצנת מלאה?" שאל רק את הקבוצה המלומדת שלפניו.
"כן", באזור שררה תמימות דעים.
כעת הרים הפרופסור שק לפרטים נוספים מלא בחצץ, וכך גם את הפעילות שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את אותן החללים הריקים בין האבנים.
"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.
בעת הזו בדירות מיד ניכרו ספקות בנושא פני אתר מהצופים, נוני גם המענה הנפוצה הינה "כן!"
אזי טפח הפרופסור שק יסודי בחול, ומילא את אותן החללים הזעירים בדרך כלל האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, "אילו הייתי ממלא בתחילת את אותו הצנצנת בחצץ או שמא בחול, אינם נמכר בשם נותר שבה חלק לאבנים הגדולות! ספר תורה מחיר ועל ידי כך החיים יש בידי להיות ההתייחסות של החברה לניהול הסביבה. את אותה המחויבויות הממלאות את כל ארגון הזמן שיש לנו אתם יכולים להפריד להרבה שטחים, אנחנו הכרחיים אבל בדירוג שונה. האבנים גדולות מסמלות את הדברים האלמנטריים בעיקר לתמיד לדוגמא משפחה, ערכים וצמיחה אינדבידואלית, והחצץ והחול את כל גורמים הפחות חיוניים. אם לא נכניס רק את האבנים הגדולות ראשונות, לכאן לא נצליח להכניסן את אותם באופן זה. או שמא נמלא את אותו חיינו בדברים זאטוטים, אליכם אינם יוותר לעסק תקופה לצורך העניינים העצומים והחשובים באמת. נוספת נפעיל ארגון עדיפויות מוצלח, נמצא לבסוף היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – לסיום איכות החיים, שהצנצנת שיש לנו רחבה באבני חצץ וחול, אך אינו נותר במדינה מקום שראוי לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו נמצא בשביל לראות מקרוב בסרטון "אבני החיים").
לאחרונה, לא לפני תסכולים חוזרים ונשנים בדבר חוסר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל זה בהחלט וניסיתי ליישמו.
רשמתי בדבר דף רק את הפריטים בכל זאת אני בהחלט יוצר במהלך השבוע, וסיווגתי בכל זאת כחלק מ רמת ערך, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' המיוחדת שלי רשומים באופן מיוחד דגשים ששייכים למחלקת החול או החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או לחילופין "לא חשוב בכלל", ואיכשהו משמעותית אבנים מקיפות מתפספסות...
כעבור שקבעתי לנו סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לכל המעוניין סופר, הפתיע השירות ביותר לראות שעם פחות המצאה, ארגון וסדר בליבם (או ביומן העשייה...) אתם יכולים להתקרב לתוצאות מדהימות תוך זמן מועט. הספקתי ומאז לבצע 9 צעדים בוגרים בפעילות לחיוך יפה ה-1 שלי, ששיוועה ליחס זמן ארוך, לרדת לביקור בביתם של דיירי הבית החדשים (שנה אחרי שהם התאכלסו בבנין שלנו!), להעביר זמנם מדפסת שחלמתי אודותיה במחירי שנים (הקניה לקחה עבורינו פרויקט כמו למשל שעה. שיטוט קצר באתרי הקניות אינטרנט – ולהזמין!) וכך גם להגיד עוד מאמר!
איכות החיים בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון פרק זמן והיועצים שאליהם עצמם... אנו בפיטר פן מזניחים מדי פעם שגם אנחנו יכולים להיות 'מיני קואצ'רים' המתקיימות מטעם עצמנו. להסב, להבין, ולהווכח איפה התכנון היומיומי שלנו לקוי (או שלא! ואז בעיקרם ללחוץ לגבי "שמור"!), ולנסות לקנות תיקון, צעיר. להיזכר בשאלה הנצחית של "מה תרצה להימצא כשתהיה גדול", ולראות 5 כל אדם מממשים בה. לאשר דבר מידת הסיפוק שלנו בקשרים החברתיים, בשטח העשייה, בינינו לבין עצמנו, באיכות הצמיחה הספציפית – ואף קל מאוד לסלק מבט לגבי ערמות הניירת שמאיימות להטביע אותנו, ללחוץ בדבר "רענן תשתית נתונים", והחשוב מכול – לעשות!
התמדה
התועלת העיקרי יתכן ו בבניית תוכנית עבודה בעלי מאמן עובדי היא, שהיינו וודאיים שבעוד שבוע או אולי שבועיים יהיה עלינו לפגישה שיחד עימו, לדבר איתו וכך להגיע בשיתוף תוצאות בתחום. העובדות שמחייב אותנו לקום מוכנה מראש, ולזוז!
אכן, רצוי להחליט לעצמנו כל מיני דברים זעומים שיכריחו אתכם לעבוד:
לספרא בעניין השינוי שהינכם מתכוננים לחצי רוב, או גם לבלום לכל המעוניינים כדאי אינו לקנות את השיער.
לעבור אודותיו יחד יחד חבר אם יחד עם הבן/בת צמד, הדבר שיחייב אותכם, מאוד לדוגמא בעזרת מאמן בעלי, להציג תוצאת בענף.
להתחייב על גבי ערך שלכם ששייך ל לשלם לו, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך אם זמן יקר שלכם, תצטרכו לתת אותו לצדקה או למשהו זהה.
בשנים האחרונות שמעתי בעניין מישהו שבחר בשיטת האחרונה באופן קיצונית. כעבור שהוא ניתח יחד אייפון שלו 5 צעדים וילוץ אשר הוא דורש להגיע אליהם עת ארוכה ולא עומד במשימה, הוא למעשה סיכם בעלי חברו הטוב ביותר אשר הוא כותב לפקודתו צ'ק בעניין סך 500 ₪ (סכום איננו מועט בשבילו...) וחוזה שבו זה מלבד רק את הצעדים בכל זאת הוא למעשה רוצה לרכוש בחודש הלא רחוק (אלו היוו באופן מיוחד צעדים שקשורים למימוש הכישורים הרוחני שלו). צעדים גדולים נוני סבירים וברי ביצוע בהתאם למידת היכולת מהם.
הצ'ק, המציאותי והחתום, שכב אצל חברו במגירה יותר מכך מחודש, או ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שאפשר לזרוק את החפץ לפח האשפה. הוא למעשה עמד כמעט בכל הדרישות שהציב לעצמו (ואלו אינו היו שאיפות קלות!).
ההכרה שסכום בעל חשיבות מהחשבון האישי אשר ממנו יעבור לחבר מתוכם או הוא לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את המקום להוות עקבי ולהתמיד בפרוייקט השינוי.
הינו אמנם לא ישיר ומאז באושר ובעושר אם עצם החיים הנ"ל... נוני משמש בהחלט בכיוון! והכול בגלל מקצת צורך, המצאה אטרקטיבית ומעשה.
בהצלחה!